פורסם בידי מחברו, אד ניית׳ר <nather@astro.as.utexas.edu>, ברשת Usenet, ב-21 במאי 1983:
#מאמר מן הזמן האחרון על צד מצ'ואיסטי בתכנות# יצא בהכרזה נועזת וחסרת בסיס:
" כותבים ב"
#אולי כיום,# בתקופה דקדנטית זו של# בירה לייט, מחשבוני כיס, ותוכנה "ידידותית-למשתמש"# אך בימים ההם,# כשהמונח "תוכנה" עוד היה נשמע מצחיק,# ומחשבים אמיתיים נבנו ב וב,# מתכנתים אמיתיים כתבו ב.# לא . לא . אפילו לא .# .# מספרים גולמיים ויפים ב.# ישירות.
#לבל יגדל דור מתכנתים חדש# בּוּר במורשת מפוארת זו# אני חש כי מחובתי לתאר# כמיטב יכולתי מבעד לפער הדורות# איך מתכנת אמיתי כתב קוד.# אקרא לו מֵל,# כי זה היה שמו.
#את מל פגשתי כשעבדתי בחברת המחשבים רוֹיאל-מֶק'בִּי,# כיום ישות רפאים עסקית המייצרת מכונת כתיבה.# החברה ייצרה אז את ה-,# מחשב קטן וזול (בסטנדרטים של היום)# בעל ,# ובדיוק החלה בייצור# ה-, מחשב מתקדם יותר,# גדול יותר, טוב יותר, מהיר יותר – בעל .# היו יקרות מדי,# ובכל אופן, עמדו להעלם.# (זו הסיבה שלא שמעת על החברה,# או על המחשב.)
#נשׂכרתי לכתוב # עבור הפֶּלא החדש הזה ומל היה המדריך שלי לכל נפלאותיו.# מל תיעב מהדרים.
#"אם תוכנה לא יודעת לשכתב את הקוד של עצמה,"# שאל, "למה היא טובה?"
#מל כתב,# במספרים ,# את תוכנת הדגל של החברה.# היא רצה על ה-30-LGP# ושיחקה בלאק ג'ק בתערוכות מחשבים# עם לקוחות פוטנציאליים.# התגובות שעוררה תמיד היו דרמטיות.# בכל תערוכה היה ביתן ה-30-LGP עמוס,# סביב התגודדו אנשי המכירות של IBM# ודיברו ביניהם.# אם כל זה מכר מחשבים או לא# זו היתה שאלה שמעולם לא שאלנו.
#העבודה של מל היתה לשכתב# את תוכנת הבלאק ג'ק עבור ה-.# (מי בכלל ידע אז מה זה ?)# במחשב החדש# היה מסוג אחד-ועוד-אחד# כך שבכל הוראה למכונה,# בנוסף ל# ולכתובת ה,# היתה כתובת נוספת שציינה היכן, על התוף המסתובב,# ממוקמת ההוראה הבאה.
#בהשאלה לימינו,# כל פעולה הסתיימה בפקודה !# פַּטְמוּ בַּזֶּה את מיקטרתו של ועשנו.
#מל אהב את ה-4000-RPC# משום שידע לכתוב עבורו :# כלומר, למקם הוראות על התוף# כך, כאשר הוראה נשלמה,# הבאה כבר הגיעה אל "הראש הקורא"# נגישה ליישום מיידי.# הייתה תוכנה שנועדה לעשות את הדבר הזה בדיוק,# " מייעל",# אך מל סירב להשתמש בה.
#"לך תדע איפה זה יניח את הדברים",# הסביר, "כך שתיאלץ להשתמש בקבועים נפרדים."
#רק לאחר זמן רב הבנתי את ההערה הזו באמת.# מאחר ומל הכיר את הערך המספרי# של כל הוראה# והִקצה בעצמו את הכתובות על התוף# כל הוראה שכתב יכולה הייתה להחשב# לקבוע מספרי.# כך יכול היה לקחת הוראת "חיבור", למשל,# ואם ערכה המספרי התאים,# להשתמש בה כּכוֹפֵל.# עריכת הקוד שלו הייתה מסובכת לכולם, זולתו.
#השוויתי את האופטימיזציה הידנית של מל# עם קוד זהה שעבר עיסוי ב המייעל,# הקוד של מל תמיד רץ מהר יותר.# זה היה משום ש# עוד לא הומצא אז# ומל ממילא לא היה משתמש בזה.# הדבר הראשון שכתב היו הלולאות הפנימיות של התוכנה שלו# כדי להעניק להן יתרון# בבחירת כתובות הזיכרון הראשונות בתוף.# האָסֶמְבְּלֶר המייעל לא היה מספיק מתוחכם כדי לעשות את זה.
#מל מעולם גם לא כתב ,# אפילו כשה העיקש# הזדקק להשהיה קלה בפלט האותיות כדי לעבוד כראוי.# הוא פשוט מיקם הוראות על התוף# כך שהבאה בתור היתה בדיוק מאחורי הראש הקורא# כשהגיע תורה;# נדרש התוף לסיבוב שלם# כדי להגיע אליה.# הוא טבע שם בלתי נשכח לתהליך הזה.# על אף ש"" הוא מושג אבסולוטי,# כמו "ייחודי", הוא הפך למושג יחסי# שגור בדיבור:# "לא לגמרי " או "פחות "# או "לא ממש ".# מל כינה את אזורי ההשהיה המקסימלית# " קיצוני".
#לאחר שסיים את תוכנת הבלאק ג'ק# בגרסה יציבה# ("אפילו המאתחל אופטימלי",# אמר בגאווה)# קיבל דרישת תיקון ממחלקת המכירות.# התוכנה השתמשה במנגנון אלגנטי (אופטימלי)# להגרלת מספרים כדי לטרוף את "הקלפים" ולחלק את ה"חפיסה",# וכמה אנשי מכירות סברו כי המשחק הוגן מדי,# משום שמדי פעם הלקוחות הפסידו.# הם רצו שמל ישנה את התוכנה# כך שבאמצעות מתג במכונה# יוכלו להטות את המספרים לטובת הלקוח.
#מל נרתע.# לתחושתו היה זה לא ישר בעליל# מה שנכון,# לכן סירב.# מנהל מחלקת המכירות דיבר עם מל,# כך גם הבוס הגדול, ואל הלחץ של הבוס# הצטרפו גם כמה מתכנתים.# לבסוף מל נכנע וכתב את הקוד,# אבל הוא הפך את התנאי,# וכשלחצו על המתג,# התוכנה רימתה, וניצחה בכל פעם.# מל היה מאושר# וטען שהוא אתי ברמת התת-מודע# ובשום אופן לא הסכים לתקן זאת.
#לאחר שמל עזב את החברה למקום ע₪יר יותר# הבוס הגדול ביקש שאציץ בקוד# ואראה אם אוכל לתקן אותו.# בחוסר רצון נעתרתי לבקשתו.# לעקוב אחרי הקוד של מל היתה הרפתקה אמיתית.
#תמיד הרגשתי שתכנות הוא אמנות# שערכה האמיתי יכול להיבחן רק בידי# אמן הבָּקִי בצפונותיהַ;# אורים ותומים נפלאים# חבויים מן העין האנושית, לעיתים לעד,# בשל עצם טבעו של התהליך.# אפשר ללמוד הרבה על אישיותו של אדם# רק מדפדוף בקוד שכתב# אפילו במספרים הקסדצימליים.# מל היה, אני מאמין, גאון שהקדים את זמנו.
#ההלם הכי גדול שלי, כנראה, היה בגילוי# תמימה ללא .# שום תנאי. כלום.# על פי ההיגיון הבריא זוהי # בה התוכנה תרוץ במעגל, לעד, ללא הרף.# התוכנה הזו, לעומת זאת, חלפה בתוכה# ויצאה מצדה השני בבטחה.# נדרשו לי שבועיים כדי להבין איך.
#מחשב ה-4000-RPC היה מצויד במתקן מאוד מודרני# בשם -מוֹנֶה# שאיפשר לתכנת לולאות# שעושות שימוש בהוראות עם היסט# בכל ריצה של הלולאה# המספר ב-מונה# התווסף לכתובת האופרנד בהוראה# כדי להצביע על# פיסת המידע הבאה בסדרה.# המתכנת היה צריך רק להוסיף 1 לערך השמור ב# בכל מעבר דרך הלולאה.# מל מעולם לא השתמש בו.
#תחת זאת, הוא העתיק את ההוראה אל אחר במכונה# הוסיף 1 לרכיב הכתובת# ושמר את התוצאה במקומה המקורי בזכרון.# אז הריץ את ההוראה העדכנית# ישר מן ה.# הלולאה נכתבה כך שזמן הריצה הנוסף# נלקח בחשבון –# מייד כשביצוע ההוראה הסתיים,# הבאה בתור הייתה כבר מונחת מתחת לראש הקריאה של התוף# מוכנה לריצה.# אבל בלולאה לא היה תנאי עצירה.
#הרמז החיוני הגיע כאשר שמתי לב# שה של ה-מונה,# ה שבין הכתובת לבין קוד-הפעולה בהוראה,# היה דלוק –# אך מל לא השתמש ב-מונה,# והשאיר אותו מאופס תמיד.# כשראיתי את האור כמעט הסתנוורתי.
#הוא מיקם את המידע שעליו עבד# סמוך לראש הזיכרון –# בכתובות הגדולות ביותר אליהן יכלה הוראה לפנות -# כך שלאחר שפריט המידע האחרונה טופל,# פעולת חיבור על כתובת ההוראה# הייתה גורמת לגלישתה.# העברת השארית הוסיפה 1# לקוד-הפעולה ושינתה אותו לקוד-הפעולה הבא ברשימת ההוראות:# .# מן הסתם, ההוראה הבאה כבר הייתה# בכתובת אפס,# והתוכנה המשיכה קדימה באושר בדרכה.
#לא שמרתי על קשר עם מל# אז איני יודע אם אי פעם נכנע ללחץ# השינויים ששטף את שיטות התכנות# מאז אותם ימים נשכחים.# אני מעדיף לחשוב שלא.# כך או כך,# התרשמתי מספיק כדי להפסיק לחפש# את הקוד הסורר,# ואמרתי לבוס שלא מצאתי כלום.# הוא לא היה מופתע.
#כשעזבתי את החברה,# תוכנת הבלאק ג'ק עדיין רימתה# אם הפעלת את המתג הנכון,# וטוב שכך.# לא הרגשתי בנוח# להתעס-האק בקוד של .